הקדמה מהרב הגאון המחבר זצ"ל. יתברך הבורא ויוצר האדם אשר מחומר קרצהו, ונשמת חיים נפח באפהו, ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה, ונגלה אליו כל תעלומה, להחייהו ימים ימימה, ועוד הפליא חסדו, על זרע ידידו, בני אברהם אוהבו, ויעקב אשר בחר בו, לתת להם את תורתו, מימינו אש דתו, ע"י נביאו נאמן ביתו, להורות לב"י עדתו, ולהודיעם את בריתו, ע"י תורה שבע"פ שמסר להם קבלתו, ומה שתלמיד ותיק עתיד לחדש, שם היה בהר הקודש, ותורת אביגדור, נמסר מדור לדור, פה אל פה משיקות, שבעתים מזוקקות, בלי ספק ומחלוקת, כל ימי היותנו על אדמתנו, שלוים ושקטים בארץ חמדה, על התורה והתעודה, אין פרץ וצוחה ברחובותינו, ותורת ה' אתנו, האמנם מאז כי גלו אבותינו, ובהסתר פנים שפטנו צורנו, קרן אור התורה נצערה, פנה ממנה זיוה והדרה, אין לנו הלכות ברורות, לולי ה' צבאות השאיר לנו ברכה, כהבטיחנו על ככה, בריתי לא ימוש מפי זרעך לעולם, כמעט היה כל דבריה נסתר ונעלם, ועוד ידו נטויה עלינו, להטיב אחריתנו, האיר עיני חכמי העדה, לתורה ולתעודה, בכל דור ודור, פארי הלכות לסדור, ורבינו הקדוש כי ראה בעין חכמתו, כי השכחה גוברת בחכמי עדתו, ועת לעשות לה' הפרו תורתו, ראה ויתר לכתוב התורה שבע"פ מחכמי עדתו, הלא היא כתובה בספרתו, ברוך שבחר בהם ובמשנתו, והדר קבעוה בגמרא, בפלפול וסברא, בטעמה ופירושה, אשר הנחיל לנו משה מורשה, ומזה יצמיח צמח צדק, למעיינים בה היטב הדק, לגלות מצפוני דינים, יקרים מפנינים, לפי טוב טעמה, וכתיבה יהיבה באמירה נעימה, וכל איש כפי שכלו, כן יהי הלולו, שני עולמות להנחילו, ומאז והלאה רבו, כמו רבו, להרים קרנה, וקבעו בה עיונה, ע"ד פרש"י ותוספות, ע"פ כל התלמוד מרחפת, המה הם לנו לאות ומופת, איך לשדד עמקיה, להוציא פרי תנובותיה, אמנם הראשונים לבם רחב כאולם, לפרש כל נעלם, בלשון קצר וצח, כאור מצוחצח, ולאחרונים דבריהם צריכין ביאור, לזה קמו הבאים אחריהם לחבר חיבור, לפרש כל דיבור, ויש אשר הגה מפיהם יצאו, להגיה מהשיבושים אשר לפנים לא ידעו, שבתי וראה גם אנכי, למצוא זכות לפני מלכי, ובמה לפניו אתהלכה, לשכון את דכא, אם לא אשאיר ברכה, בד"א של הלכה, לזכות את נשמתי, כל ימי היותי על אדמתי, טוב לגבר כי ישא עין לאחריתו, ולזכור את בריתו, אשר כרת ה' עמנו, בתורה שבע"פ אשר הנחילנו, חיי עולם נטע בתוכנו, להזריח אורות, להבין ולהורות, ואם אמת יהגה חכו באורח סלולה, ויניח שורש למטה ופרי למעלה, אז יגור באהל עולמים, וישכון מרומים, ע"כ גם אנכי הקטן ודל, להשכיל חדל, ידעתי מיעוט ערכי, מה אנכי, לחבר חיבור, ומה חילים אגבר, נגד חכמי הדורות, אשר הם לנו למאורות, וחפשתי חיפוש, להמציא לעצמי נופש, לאנוש כערכי אשים אמרתי, אולי בזה יהי' שכר לפעולתי, ואתפלל אל ה' אנא אמצא חן בעיניך, ותגדל עמדי חסדך, להאיר עיני במאור תורתך, ולהנחיל מה לעם עדתיך, ואברככה כל ימי צבאי, כי אתה אלהי ישעי, וה' החוקר לב בלא לב ולב, ידע דרך עמדי, ומידי עברי דרך לימודי, מצאתי לנפשי די, אשר הניחו לי רבותינו מקום להתגדר, במסכת נזיר דברי לסדר, כי מכל מפרשי ראשונים, לא שמו עליה עיונים, ע"כ כיסו פניה קמשונים, כאשר היה מול עבר פני גמרא ישנה דפוס ברלין משנת של"ה, ההוגה בה ילאה, למצוא דרך סלולה, מריבוי השיבושים אשר שם עלה, ברם זכורים המה לטוב מדפיסי פ"פ דמיין, שמו בה פניהם עין בעין, להצילה מרוב שגיאות, ולסקל הימנה אבני הטעיות, ואחריהם גם האורח מישור, שלח ידו בכישור, ליישרו עוד ולהגיהו, גם שלח את ביאורו באיזה מקום עיונו, ועדיין דברי המפרש אשר בשם רש"י יכונה, נשאר כבראשונה, וכל לומדי מסכת זו לא יבואו שעריו, ולא יעיינו בביאוריו, וכי גברא רבא אמר מלתא, צריכין אנו למשכוני בטעמי ממשותא, למצוא מרגניתא תותא, גם בפי' התוס' אין מי שם עיונא ולבא, רק כדמסיק תעלא מבי כרבא, ומה יתרון בכל עמלו, אם כשופר ירים קולו, למיגמר ולא למסבר, מה לתבן את הבר, לכן קמתי ונתעוררתי בצדק, להחזיק במעוזה היטב הדק, ולתקן כל בדק, ויגעתי ומצאתי, למלאות פני המסכת תנובתי, ונקודת האמת למטרה שמתי, הן בהגהות ישרות ע"ד רש"י ותוס' מעוזקה, והן בביאור רחב ועמוקה, ע"כ דבור ודבור חקוקה, גם המורם מהם לדינא, עפ"י דעתם הנכונה, כפי השיטות למחלקותיהם, ביררתי את דבריהם, גם לדברי הרמב"ם נשאו עיני, לשום בה עיוני, על כל דבר הקשה, אשר דרש משה, לתרוצי סוגיא ולפרוקי מתניתא, כמחז"ל זימנין באפרקסותא דעניא משתכח מרגניתא, גם שיטת טעם כעיקר, דעת חכמים לבקר, נתתי את לבי לכל פרטיהם למיניהם, וכל המעיינים בעין יפה, מפה ומפה, עין בעין יראו, כי פנים חדשות לכאן באו, פנים מסבירות להלכה פנים שוחקות להגהה בכל דיבורי תוס' ורש"י בכל דבר הקשה, ובקוני וצורי בטחתי, כאשר בעז"ה אבצע את מעשי לאדפוסי אדרא, יקובלו דברי ויאשרוני, ומברכות פיהם יברכוני, ויעיינו החכמים והלומדים, אשר לדבר ה' שוקדים, ובה יהגו חבורות לומדי ש"ס איש איש כרצונם, יש אשר למלאכתם אצים, ורק לפשט הפשוט רצים, ויש אשר בעמק העיון חפצים, לעשות פרחים וציצים, לכולם אשא דעי, בעזר ה' רועי, לפתוח דבר בשריות שותא, וישמע חכם ויוסף דעת באמירה דכוותא, ומני ומיניה יתקלס שמעתא, בהנהו חבורתא, ויהא רעוא מן קדם רב פעלתא, שכל הני מילי מעליותא, יתאמרון משמאי בבי מדרשא להודעותא. וזה משפט הספר ומעשהו, תחלה להגיה כל דיבור ברש"י ותוס' להבינהו, ואם העדפתי או החלפתי איזה תיבות העמדתי אותם [בשני קוין מרובעים] כזה [], ואם החסרתי דבר עשיתי ציונים במקום ההוא (בשני חצאי לבנה עגולים) כזה () יחד רקנים צמודים, ואח"כ לפרש ההגהה בטעמה ונימוקה, שלא יהא כדבר חוקה, עד יצא כנגה צדקה, ובמקום שצריך ביאור או להשיב מדבריהם על דבריהם את אשר בכחי עשיתי, פעמים בארוכה פעמים בקצרה באתי, ובאיזה מקומות מדרכם נטיתי, לאשר במיעוט בינתי, דרך הסוגיא ראיתי, כי צר ודחוק לפי דרכיהם, וחפשתי דרך אחר להלך בהם, והמעיין יבחר באיזה דרך ישכן אור, וקראתי שם הספר ברכת ראש כי שמי בקרבו וגם כי הוא ראשית תנובתי מהחידושים אשר טמון באמתחתי, גם ע"ש הנושא וקדש את ראשו וברכות יחדיו ינוחו, עיין סוף מכילתין, וזה אשר הקדמתי תחלה יען לא קדמני אדם בזה והיא כמת מצוה שאין לה דורשים כמבואר בס' חסידים, וכל איש אשר יגיה את ספרו במסכת נזיר בהגהותי אלו אז ילך לבטח דרכו, ואמת יהגה חכו, כי כללתי בו גם הגהות הקדומות, מהב"ח ואורח מישור רשומות [לחוק בעט ברזל ועופרת, לאות ולמשמרת] לקיים מחז"ל (שבת דף קנ"ג) בני יהודא אמרי עשה דברים לאחר מטתך וזהו כמאמרם (עירובין דף נ"ג) ב"י גלו מסכתא כו' והבן, ומעתה כפי פרושות השמימה, אנא ה' שוכן רומה, למדני דעת תורתך להבין דברי חכמים וחידותם. ונלכה באורחותם, לעבדך באמת ובלב תמים, עד עמוד הכהן לאורים ותומים, ויערב מנחתי לפניו לריח ניחוח: א"ד המחבר אשר הכהן בא"א מו"ר המופלג איש אמונה מהו' צבי הירש הכהן בהרב הגאון הארי החי מהו' אריה ליב הכהן הרב דק"ק טיקטין, בהה"ג מהו' גרשון הכהן נכד הגאון מפורסם בשם ר' אלחנן ברלינר חתן הגאון רשכבה"ג ר' זלמן מירלש זצ"ל, הרב דק"ק האמבורג, ויה"ר שלא נבוש ולא נכלם מאבותינו, ולא ימוש התורה מפינו ומפי זרעינו, אכי"ר: